מחלת ניוון שרירים דושן Duchenne muscular dystrophy 

duchenne muscular dystrophy - מחלת ניוון שרירים דושן

ניוון השרירים מתפענח:

שימוש בגנטיקה-במהופך היא סיפור זיהויו ובידודו של החלבון הגורם באדם למחלת שרירים ניוונית על-שם דושן, מחלה שתוארה כבר לפני שנים רבות. זוהי מחלה תורשתית המועברת כתכונה נסגנית (רצסיבית) בתאחיזה לזויג - הגן האחראי לה נמצא על כרומוזום x. מיקומו המדויק של הגן על-פני כרומוזום x זוהה בשילוב של תצפיות מיקרוסקופיות (מחקר ציטוגנטי) ושל מחקר ברמה המולקולרית.

נזכיר כי כל מחלה הנגרמת על ידי גן נסגני הנמצא על כרומוזום x היא נפוצה-יחסית בזכרים (שלהם כרומוזום x בודד) ונדירה בנקבות - נקבה לוקה במחלה רק אם שני הגנים שלה פגועים, ופירוש הדבר הוא כי קיבלה גן פגום אחד מאמה וגן פגום אחד מאביה. לפיכך היינו מצפים כי נקבה חולה תהיה תמיד בתו של אב הלוקה במחלה. והנה, התברר כי, הגם שמוכרים מקרים כאלה, ברוב המקרים האבות של נשים הלוקות בנש"ד אינם חולים! אישה שאביה אינו חולה נושאת רק גן פגום אחד. כיצד ניתן להסביר את העובדה כי המחלה פוגעת בה? אפשרות אחת היא כי מדובר באשה שמערכת הכרומוזומים שלה אינה תקינה, והיא נושאת בתאיה כרומוזום x בודד (ובסה"כ 45 כרומוזומים; התסמונת על-שם טרנר). כרומוזום x זה מקורו באמא, והוא נושא ללא לנש"ד.

קימת אפשרות שנייה: בגופן של נקבות היונקים, רק אחד מבין שני כרומוזומי x הוא פעיל, בעוד שבן-זוגו "משותק" - התופעה מכונה "השתקה של x". הקביעה איזה משני כרומוסומי x יהיה פעיל בתא כולשהו ואיזה יעבור השתקה נעשית כתהליך אקראי. בגוף בכללו באים, איפוא, לידי ביטוי שני כרומוזומי ה- x (בחלק מהתאים - ה- x שמקורו באם ובתאים האחרים - ה- x שמקורו באב), כך שאין מבחינים בתופעת ההשתקה ואין מופיעים סימני מחלה. ואולם יש שההשתקה אינה אקראית. דבר זה קורה אם אחד מכרומוזומי ה- x אינו תקין. לעיתים מתרחשת שבירה בכרומוזומים, שבירה שבעקבותיה חלה העברה של קטעים בין שני כרומוזומים שאינם בני זוג. החלפה כזאת מכונה טרנסלוקציה (= שינוי מקום). החלפה הדדית של קטעים בין כרומוזום x לבין אחד הכרומוזומים שאינם כרומוזומי זויג (כלומר - אחד האוטוסומים) קרויה "טרנסלוקציה מאוזנת בין כרומוזום x לבין אוטוזום". באשה הנושאת טרנסלוקציה מאוזנת כזאת מתגלית, בדרך כלל, סטייה מאקראיות בתהליך ההשתקה של כרומוזומי x: בכל התאים פעיל אותו כרומוזום x - זה המעורב בטרנסלוקציה, ואילו כרומוזום x התקין משותק - הגנים ששוכנים עליו אינם באים לידי ביטוי. אשה נושאת טרנסלוקציה, שבכרומוזום ה- x שלה יש מוטציה בגן נש"ד, תהיה, לפיכך חולה, אף שבכרומוזום x התקין (= שאין בו טרנסלוקציה) שלה נמצא לא בריא. ואכן, בנשים הלוקות בנש"ד נמצאה, במקרים רבים, טרנסלוקציה מאוזנת בין כרומוזום x לבין אחד האוטוסומים.

בנשים חולות שונות, קטע האוטוסום שהוחלף בקטע של כרומוזום x הוא שונה, אך בכולן נקודת

השבירה בכרומוזום x היא כמעט זהה. נקודת השבר היא אתר שסימונו 12px.

יש בכך רמז חשוב למיקומו של הגן מחלת ניוון שרירים דושן Duchenne muscular dystrophy- השבירה שגרמה לטרנסלוקציה התרחשה בגן מחלת ניוון שרירים דושן עצמו, ושבירה זו עצמה היא שהפכה אותו לגן פגום (מוטנטי). פירוש הדבר הוא כי אותו מאורע עצמו שגרם לסטייה מאקראיות בתהליך השתקת כרומוזומי x הוא-הוא שפגם בגן.

סיוע נוסף לאיתורו של הגן התקבל מבדיקת חולים מחלת ניוון שרירים דושן שבהם הופיעו הפרעות כרומוזומיות אחרות. בארה"ב אובחן ילד שסבל מארבע מחלות תורשתיות שונות הנגרמות עקב פגיעה בגנים שעל כרומוזום x. בכרומוזום x של ילד זה נתגלה חסר של איזור 12px, חסר כה גדול עד שניתן היה להבחין בו אפילו בהסתכלות מיקרוסקופית. הפקת דנ"א מתאיו של ילד חולה זה קידמה מאוד את משימת בידודו של הגן מחלת ניוון שרירים דושן. בשיטות של הנדסה-גנטית בודדו מתאים של אנשים בריאים אותם מקטעי דנ"א שלא היו להם מקבילות בדנ"א של הילד החולה. מקטעים אלה כללו, כמובן, גם את האלל התקין לגן הנש"ד. דנ"א זה שובט בחיידקים למספר רב של עותקים. בדנ"א המשובט זיהו קטע המקודד רנ"א-שליח, ופיענחו את מעקובת הנוקליאוטידים שלו. על פיה הסיקו מהו רצף החומצות האמיניות בחלבון אותו מקודד מקטע הדנ"א החסר בחולה. לאחר מכן סינתזו פפטידים (שרשרות קצרות-יחסית עשויות חומצות אמיניות קשורות; קטעים של חלבון) והכינו נוגדנים סגוליים להם. בעזרת נוגדנים סגוליים אלה הצליחו לזהות את החלבון השלם, תוצר הגן התקין. החלבון מכונה: דיסטרופין, על שם המחלה שהוא מונע. התברר כי הדיסטרופין אכן מתפקד בתאי-שריר בריאים, ואילו בתאי-שריר של החולים בנש"ד הוא חסר.

ניוון שרירים הוא שם כולל לקבוצת מחלות גנטיות אשר מתאפיינות בחולשה וניוון מתקדם של שרירי השלד (השרירים שאחראים על התנועות) ובמקרים מסוימים גם של שריר הלב ושרירים אשר אין לנו שליטה רצונית עליהם.

נכון להיום אין טיפול ספציפי למחלות הללו. פיזיותרפיה באה למנוע קיצור שרירים ולעזור בהדרכה ותרגול של פעולות יום-יום כמו ניידות בבית ומחוצה לו . במקרים מסוימים יש צורך בביצוע ניתוחים אורטופדיים על מנת למנוע קיצור שרירים ודפורמציות מפרקיות. טיפול תרופתי בדרך כלל מקל על הסימפטומים של המחלה אך אין היום תרופות שיכולות לרפא את המחלה.

חלק מן המחלות מתפתחות בצורה איטית מאוד עם סימנים קלים אשר מאפשרים לנהל חיים נורמליים. חלק אחר גורמות למוות ודאי תוך זמן קצר יחסית.

הבחנה:

מחלת דושן ניוון שרירים מאובחנת ע"י ניוון שרירים מהיר.  לראשונה מגלים הפרעה זו בגיל שנתיים שלוש, שהרי זהו גיל ההליכה ועליית מדרגות. במצב זה מאבחנים כי הילד מתקשה בעליית המדרגות ולעיתים תלונות על כאבים בשרירי השוקיים.

האבחנה נעשית בדרך כלל אחרי גיל שלוש. המחלה מתבטאת בחולשת שרירי האגן ופלג הגוף התחתון, ולכן יופיע הסימן האופייני של "הליכת ברווז", כמו גם קושי בקימה מישיבה ובעלייה על מדרגות. בהדרגה הילדים מתקשים לנוע. התמותה בדרך כלל בגיל צעיר - בעשור השני-שלישי לחיים, בשל כשל מתקדם במערכת הלב-ריאה.

כתוצאה מכל אלו תתקבל ירידה בכוח השריר, בהספק (כוח מתפרץ) ובסבולת השריר, ובאופן בלתי-נמנע תפחת יכולתם הגופנית של החולים (בר-אור, 1997; גולדברג, 1995). במקביל, בשל הקשיים הנובעים מאופי המחלה, החולים נוטים ממילא להמעיט בפעילות גופנית, וכך נפגמת יכולתם הגופנית עוד יותר. כל זה "מעודד" השמנה, שמצידה מחריפה גם היא את הבעיה.

בגרסה הנפוצה והחמורה ביותר של ניוון שרירים, ניוון שרירים מסוג דושן (duchenne), מוטציה גנטית תורשתית גורמת להעדרו של החלבון דיסטרופין, המגן על סיבי השריר מן הנזקים שגורם הכוח שהם מפעילים בתנועתם הרגילה. בניוון שרירים השרירים מיטיבים לתקן את עצמם, אך מנגנון השיקום הרגיל שלהם אינו יכול לעמוד בקצב הפגיעה המואץ. בשרירים מזדקנים קצב הפגיעה אולי נורמלי, אבל מנגנוני התיקון אינם מגיבים עוד כפי שהגיבו קודם לכן. משום כך, גם בהזדקנות וגם בניוון שרירים מסוג דישן, סיבי שריר מתים ומוחלפים ברקמה סיבית חודרנית ובשומן.

לעומת זאת, איבוד השרירים החמור שחווים אסטרונאוטים בתת-כבידה וחולים חסרי יכולת תנועה נגרם, כנראה, בשל השבתה מוחלטת של מנגנוני התיקון והגדילה של השריר, בד בבד עם האצה באפופטוזה, מנגנון המוות המתוכנת של התא. תופעה זו, הקרויה אטרופיה של אי-שימוש, עדיין אינה מובנת במלואה, אך יש בה היגיון אבולוציוני. שריר שלד הוא רקמה שהעלות המטבולית של תחזוקתה גבוהה, ושמירה על יחס צמוד בין גודל השריר לפעילותו חוסכת אפוא אנרגיה. שריר השלד קשוב להפליא לשינויים בדרישות התפקודיות. כשם שהוא מתדלדל בשל אי-שימוש,  כך הוא גדל בתגובה למאמצים חוזרים ונשנים (היפרטרופיה). המעמס המוגדל מפעיל כמה מסלולי איתות המובילים להיתווספות של רכיבים תאיים חדשים בתוך סיבי השריר, לשינויים בסוג הסיב, ובמצבים קיצוניים, גם להיתווספות של סיבי שריר חדשים.

המדענים המבקשים ללמוד איך להשפיע על גדילת השריר מצרפים אחד לאחד את הפרטים המולקולריים של תהליכי הבנייה והדלדול הטבעיים של השריר. שלא כמו תא טיפוסי, שהממברנה שלו סוגרת על ציטופלזמה נוזלית וגרעין יחיד, תא שריר הוא גליל מוארך מרובה גרעינים, והציטופלזמה שלו מורכבת מסיבים ארוכים זעירים הקרויים מיופיברילים (myofibrils). המיופיברילים בנויים מיחידות מתכווצות, מסודרות זו לצד זו, הקרויות סרקומרים (sarcomers). התקצרותם המתואמת של הסרקומרים מחוללת את התכווצויות השריר, אך הכוח שהם מפעילים, אם לא יתועל החוצה, עלול לפגוע בסיבי השריר. החלבון דיסטרופין, החסר בחולים בניוון שרירים מסוג דישן, מוליך את האנרגיה הזאת דרך הממברנה של תא השריר ומגן על הסיב.

ובכל זאת, סיבי שריר נפגעים בעת פעילות רגילה, גם עם השפעתו הממתנת של הדיסטרופין. למעשה, כך כנראה אימונים  גופניים,  בונים מסת שרירים וכוח. קרעים מיקרוסקופיים בסיב, הנוצרים בשל המאמץ, מפעילים אזעקה כימית המעוררת התחדשות של הרקמות. בשריר, ההתחדשות אינה מתבטאת בייצור של סיבי שריר חדשים אלא בתיקון הממברנה החיצונית של סיבים קיימים והתפחתם במיופיברילים חדשים. לשם ייצורו של החלבון החדש הזה מופעלים הגנים הרלוונטיים בתוך גרעיני תא השריר, וכשהדרישה למיופיברילים גדולה, דרושים גרעינים נוספים כדי להגביר את כושר הייצור של תאי השריר.

תאי לוויין מקומיים השוכנים מחוץ לסיבי השריר נענים לקריאה זו. תאי גזע אלה, הספציפיים לשריר, מתרבים תחילה באמצעות חלוקת תאים נורמלית, ואז חלק מצאצאיהם מתמזגים עם סיב השריר ותורמים את גרעיניהם לתא. בוויסות התהליך הזה מעורבים גם גורמים מעודדי גדילה וגם גורמים מעכבי גדילה. תאי לוויין מגיבים לגורם הגדילה הקרוי

igf-i, דמוי האינסולין, בהגדלת מספר החלוקות, ואילו גורם מווסת גדילה אחר, מיוסטטין, מעכב את שגשוגם.

בהכירנו את המנגנונים האלה, התחלנו לפני שבע שנים, קבוצתי באוניברסיטה של פנסילווניה בשיתוף פעולה עם נדיה רוזנטל ועמיתיה באוניברסיטת הרווארד, לחקור את האפשרות להשתמש ב-igf-i כדי לשנות תפקוד של שרירים. ידענו שאם מזריקים חלבון

igf-i לבד, הוא מתפזר בתוך שעות ספורות. אך אם נחדיר גן לתא, הגן ימשיך לתפקד כל עוד התא חי, וסיבי שריר חיים זמן רב מאוד. מנה יחידה של הגן ל-ifg-i שתינתן לאדם זקן עשויה להחזיק מעמד למשך שארית חייו. לפנינו אפוא למצוא דרך להחדיר את גן ה-igf-i היישר לרקמת השריר

בבדיקת דם נגלה רמת cpk גבוהות מאוד. רמה גבוהה זו לא נוצרה היש מעין אלה החלה בשלב מוקדם בחיי התינוק. אנזים זה מעיד על תהליכים קטבוליים (פירוק) בשרירים ובגידים העיקר.

לאחר שגילינו סימנים אילו יש לבצע בדיקות גנטיות (dna) למחלה, ובדיקת שריר, לאחר שנלקחה בביופסיית שריר מירך הרגל של הילד או משריר אחר. אם בדיקות אילו יצאו בלתי תקינות ניתן לומר כי המחלה הובחנה.

המוות מתרחש לרוב בגיל 25, ושכיח לרוב מהפרעות במערכת הנשימה (ריאות), או הפרעה לבבית.

סיבוכים:

• עיוות מבני
• נכות תמידית (ירידה בניידות וירידה ביכולת השמירה האישית)
• פגיע מנטלית (לרוב מזערית)
• דלקת ריאות או זיהומי ריאה אחרים
• כשלון נשימתי
• מחלת שריר הלב (cardiomyopathy)
• אי-ספיקת לב גודשית (congestive heart failure) - נדיר
•  הפרעות בקצב הלב)  arrhythmias) - נדיר.

ck; creatine kinase; creatine phosphokinase

בבדיקת דם ניתן לבדוק את האנזים cpk (האנזים מצוי בלב, במוח, ובשרירי השלד), עלייה ברמת האנזים cpk יכולה לנבוע ממספר גורמים, כמו: פצועות או במצבי לחץ באחד או יותר מהאזורים הנ"ל.

האנזים cpk שכיח ביותר בשריר מסורטט, ותפקידו לזרז את התגובה של העברת פוספט מקריאטין פוספט ל-atp ולהיפך. האנזים נמצא ברובו בציטופלסמה ומעט במיטוכונדריות. ירידה בתפקודו פוגעת באופן ניכר באנרגטיקה של השריר. רמתו בשריר צעיר היא גבוהה, בעיקר בסיבים לבנים (סוג iib). רמתו בסיבים לבנים יורדת עם הגיל. בעת פציעות או מחלות דולף האנזים הזה בקלות מהסיב החוצה, ורמתו בדם ניתנת למדידה כמו לאחר אוטם בשריר הלב או לאחר מאמץ גופני גדול. רמת cpk בדם מעל 150 נחשבת לגבוהה.

כיצד מתבצעת הבדיקה? בילד או במבוגר:

מוציאים דם מהוריד, ובודקים את כמות ה- cpk. יש לחזור על הבדיקה כעבור כיומיים שלושה. ישנה גם בדיקה של אותו האנזים לפי תתי קבוצות (cpk isoenzymes), בבדיקה זו בודקים לפי מרקרים שונים מאיזה איבר הגיע האנזים (מהמוח, הלב או השרירים).

ישנם שלוש קבוצות של איזו-אינזימים - cpk:

1.                                cpk-bb - המצוי בעיקר במוח והריאות.

2.                                cpk-mb - המצוי בעיקר בשריר הלב.

3.                                cpk-mm - המצוי בעיקר השרירי השלד.

הבדיקה נועדה בכדי לאבחן הפרעות שונות, כמו למשל: אם ישנה עלייה ברמת ה- cpk-bb סביר להניח כי מדובר בפגיע מוחית. הדבר עשוי להצביע על אירוע מוחי (cva).

אם ישנה עלייה ברמות ה- cpk-mb סביר להניח כי ישנה פגיע בשריר הלב, הדבר עשוי להצביע על בתקף לב, וכו'...

הבדיקות הנ"ל נועדו לציר הבחנה מבדלת במצבים, כגון:

• התקף לב
• ברור הסיבה לכאבים בחזה
• הערכה של ניוון שרירים
• הבחנה של dermatomyositis and polymyositis
• הערכת חום גבוהה לאחר ניתוח כתוצאה מזיהום
• מסייע לגילוי מחלת ניוון שרירים (דושן).

רמה גבוהה של cpk, מסייע לאבחן הפרעות כמו:

• התקף לב
• דלקת שריר הלב (myocarditis)
• גידול במערכת העצבים המרכזית או שבץ מוחי
• עיוות או מעזועים
• דלקות עור או פולימיוזיס
• שוק חשמלי
• ניוון שרירים

גורמים נוספים העשויים לגרום לרמת cpk  גבוהות בדם, הם:

• היפותירואידיזם (hypothyroidism)
• דלקת במעטפת שריר הלב (pericarditis)
• ניוון שרירי השלד עקב התחשמלות או חשיפה לרעלנים (rhabdomyolysis)

מהם הסיכונים:

• דימום מוגבר
• נפילות או להרגיש "קליל"
• שתפי דם בעור שמתפשטים
• זיהומים

טיפול

כיום אין טיפול המרפא את מחלת דושן ניוון שרירים. הטיפול הקונבנציונלי הרוטיני מתרכז אך ורק בטיפול בסימפטומים, בכדי לשפר את איכות החיים של המטופל.

הפעילות הטיפולית הינה לעודד פעילות גופנית ולמנוע עצלות וריתוק למיטה. היות ומצב של חוסר פעילות יכול להחמיר את המצב ולגרום לניוון שרירים מוגבר. טיפולים פיזיולוגיים עשויים למנוע את התדרדרות והחמרת המחלה, ולשמור על הכוח הפיזי ומסת השרירים.

מלבד הטיפול המקובל בפיזיותרפיה, עזרים תומכים להליכה וסטרואידים, ישנו כיוון שעדיין נמצא במחקר והוא טיפול בגנים.

במחלת ניוון השרירים דושן חסר חומר חלבוני בשם דיסטרופין בתאי השריר בגוף. בשנים האחרונות נתגלה חלבון אחר המצוי בשריר, אוטרופין, הדומה מאוד לדיסטרופין. מחקרים ראשונים בעכברים חסרי דיסטרופין, הראו שמתן אוטרופין מנע את התפתחות המחלה. כיוון שבחולי דושן יש אוטרופין תקין, החוקרים מתמקדים בפיתוח שיטה לייצור יתר של אוטרופין בגוף. אולם עד כה התוצאות היו לא מספקות בחולים אנושיים, ומנסים

להשתמש בתרכובות אחרות ושונות מעט ממה שנוסה עד כה.

כיוון מחקר נוסף הוא השתלת מיובלסטים, תאים ראשוניים עם פוטנציאל לייצור תא שריר בריא, אך גם כאן עדיין אין פריצת דרך בשלב זה.

לובשים גנים חדשים

כאז כן עתה, מכשול מרכזי בדרך לריפוי גני מוצלח היה הקושי להכניס גן נבחר לרקמה הרצויה. כמו חוקרים רבים אחרים, בחרנו וירוס כאמצעי החדרה, הקרוי וקטור, כי הווירוסים מיומנים בהגנבת גנים לתוך תאים. הם שורדים ומתפשטים על ידי תחבולות שגורמות לתאי הפונדקאי להכניס אותם פנימה, כמו סוס טרויאני ביולוגי. וירוס שנכנס לגרעין של תא פונדקאי, משתמש במנגנוני התא כדי לתעתק את הגנים שלו ולייצר חלבונים. הריפוי הגני מנצל יכולת זו על ידי השתלת גן סינתטי בווירוס והרחקת כל גן שהווירוס עלול לעשות בו שימוש לגרימת מחלה או לתעתוק עצמו. בחרנו בווירוס קטנטן שנקרא  aav (adeno-associated virus) כווקטור שלנו, בין השאר מכיוון שהוא מדביק בקלות שרירי אדם, אך לא ידוע שהוא גורם למחלה כלשהי.

שינינו אותו באמצעות גן סינתטי שמייצר igf-i רק בשרירי שלד, והתחלנו לנסות אותו בעכברים נורמליים. לאחר שהזרקנו את הווירוס המעובד (aav-igf-i) לעכברים צעירים, ראינו שהגודל הכולל של השרירים וקצב גדילתם גבוהים ב-15 עד 30 אחוז מהנורמלי, אף שהעכברים היו לא פעילים. יותר מזה, כשהזרקנו את הגן לעכברים בוגרים ונתנו להם להגיע לזקנה, שריריהם לא נחלשו.

כדי להוסיף ולבחון את הגישה ואת מידת הבטיחות שלה, פיתחה רוזנטל עכברים מהונדסים גנטית שייצור ה-igf-i בשרירי השלד שלהם מוגבר. לשמחתנו, התפתחותם הייתה נורמלית חוץ מזה ששרירי השלד שלהם היו גדולים ב-20 עד 50 אחוז מאלה של עכברים רגילים. כשהזדקנו העכברים הטרנסגניים, שריריהם שמרו על יכולת התחדשות האופיינית לבעלי חיים צעירים יותר. וחשוב לא פחות, רמות ה-igf-i שלהם היו גבוהות רק בשרירים, ולא בדם; רמות גבוהות של igf-i בדם עלולות לגרום לבעיות לב ומעלות את הסיכון ללקות בסרטן. ניסויים נוספים הראו שייצור יתר של igf-i מחיש את תיקון השרירים, אפילו בעכברים הלוקים בצורה קשה במיוחד של ניוון שרירים.

הגברת הייצור המקומי של igf-i מאפשרת לנו להשיג את אחת מן המטרות המרכזיות של הריפוי הגני במלחמתו במחלות מנוונות שריר: לנתק את הקשר ההדוק בין השימוש בשריר ובין גודלו. חיקוי כזה של תוצאותיה של התעמלות שרירים קוסם, כמובן, לספורטאי הצמרת. קצב גדילת השרירים בבעלי חיים צעירים לא פעילים מרמז שבכוחו של הטיפול גם לשפר שיפור גנטי את יכולתו של שריר בריא. לאחרונה עבדה המעבדה שלי עם קבוצת חוקרים בפיזיולוגיה של ההתעמלות בראשות ד"ר פ' פראר מן האוניברסיטה של טקסס באוסטין כדי לבדוק תיאוריה זו.

הזרקנו aav-igf-i לשריר ברגל אחת בלבד של כל אחת מחולדות המעבדה שלנו, ואז העברנו את החיות שמונה שבועות של פרוטוקול פיתוח שרירים באמצעות משקולות. עד תום תקופת האימון, התחזקו השרירים מוזרקי ה-aav-igf-i כמעט פי שניים לעומת שרירי הרגליים הלא מוזרקות באותן החיות. לאחר שהופסק האימון, איבדו השרירים המוזרקים מחוזקם הרבה יותר לאט מן השרירים הלא משופרים. אפילו בחולדות לא פעילות, aav-igf-i הביא לעלייה של 15 אחוזים בחוזק השריר, בדומה למה שראינו בניסויים הקודמים בעכברים.

בכוונתנו להמשיך לחקור ריפוי גני ב-igf-i בכלבים, כי כלבים מגזע גולדן רטריוור נוטים לפתח צורה קשה במיוחד של ניוון שרירים. במקביל, נקיים את המחקר גם בכלבים בריאים כדי להוסיף ולבדוק את ההשפעה והבטיחות של השראת ייצור יתר של igf-i. זהו גורם גדילה ואיתות רב עוצמה, שגם גידולים מגיבים אליו.

בהתחשב בסוגיית הבטיחות ובכך שטרם הוכרע האופן המיטבי להחדרת aav לבני אדם, אם דרך זרם הדם ואם בהזרקה ישירה לשריר, נראה שיעברו עוד כעשר שנים לפחות עד שיאושר הטיפול ב-igf-i בריפוי גני. בטווח הקצר, ניסויים בהחדרת גנים כדי להחליף את הגן לדיסטרופין בבני אדם כבר מצויים בשלבי תכנון, והאגודה לניוון שרירים תתחיל בקרוב ניסוי קליני בהזרקת igf-i לטיפול בניוון שרירים מיוטוני, מצב של התכווצות שרירים מתמשכת שהורסת את השריר.

גישה מיידית עוד יותר לעידוד היפרטרופיה (גדילה) של שרירים עשויה לבוא מתרופות לחסימת מעכב הגדילה מיוסטטין. עדיין לא ברור איך בדיוק עיכוב מיוסטטין בונה שריר, אך החלבון מגביל כנראה את גדילת השריר במהלך ההתפתחות העוברית וחיי הבוגר. הוא פועל כבלם על הגדילה התקינה של השריר ואולי כמעודד אטרופיה כשיורדות דרישות התפקוד מן השריר. ניסויים בעכברים מהונדסים גנטית מלמדים שכאשר גורם נוגד גדילה זה נעדר, השרירים גדלים במידה ניכרת הן בשל היפרטרופיה של סיבי השריר הקיימים והן בשל היפרפלסיה, שהיא גידול במספר סיבי השריר.

לעשות שריר ויותר

חברות תרופות וחברות ביוטכנולוגיה עובדות על מגוון של מעכבי מיוסטטין. בהתחלה, עוררה האפשרות לייצר בעלי חיים בשרניים יותר עניין מסחרי. הטבע כבר סיפק דוגמאות להשפעה של חסימת מיוסטטין בזני הבקר "בלגי כחול" ו"פיידמונטי", שלשניהם מוטציה גנטית תורשתית המייצרת גרסה מקוצצת וחסרת השפעה של מיוסטטין. חזותן של בהמות עתירות שרירים אלה מרשימה עוד יותר, שכן היעדר מיוסטטין פוגע גם בריבוד השומן, ומקנה להן מראה מפוסל נטול שומן.

התרופות הראשונות המבוססות על חסימת מיוסטטין הן נוגדנים למיוסטטין, ואחת מתרופות אלה עשויה להיכנס בקרוב לניסויים קליניים בחולי ניוון שרירים. גישה שונה מחקה את מוטציית הבקר על ידי יצירת גרסה קצרה יותר של מיוסטטין, החסרה את יכולת האיתות של מולקולת מיוסטטין תקינה אך שומרת על המבנים המאפשרים לה להיקשר אל תאי לוויין סמוכים. החלבון המוקטן, או הפפטיד, חוסם למעשה את אתרי העיגון ומונע ממולקולות מיוסטטין תקינות להיקשר אליהם. הזרקת הפפטיד לעכברים גורמת לגדילה של שרירי השלד, ועמיתי ואני ננסה לחולל אפקט דומה בכלבים על ידי החדרת גן סינתטי לייצור הפפטיד.

אל-קרניטין וקו-אנזים q10

שני רכיבי מזון אילו חיוניים ומשפרים את ייצור האנרגיה במיטוכונדריות (תחנת הכוח של התאים).

חומצת האמינו קרניטין מסייעת בהעברת חומצות שומן ארוכות שרשרת את תוך המיטוכונדריה. דבר זה חשוב במיוחד היות וחומצות השומן הן מקור האנרגיה הגדול ביותר בגופינו. במהלך המנוחה כבערך 70% מהאנרגיה ששרירינו מנצלים מגיעים מחומצות השומן. כמו כן, לאחר שאזל מלאי האנרגיה הזמין - גליקוגן, בסיבי השריר חומצות השומן משלימות את החסר.

למרות נחיצותו של הקרניטין שרירינו אינם מסוגלים ליצור קרניטין (אך גופינו כן!). 75% מכמות הקרניטין גופינו מקבל בדרך המזון שאנו אוכלים (דגים, עופות, מוצרי חלב, ובשר אדום בעיקר), והיתר גופינו מסנטז בכבד ובכליות מחומצות האמינו ליזין ומטיונין בעזרת קו-אנזימים וויטמינים שונים.

אם כך נשאלת השאלה מה קורה בגופינו בעת חסר בקרניטין - מכיוון שהקרניטין חיוני לניצול (הובלת) חומצות שומן ארוכות שרשרת לתוך המיטוכונדריה לשם יצירת אנרגיה, חסר בו יגרום לירידה ברמות האנרגיה וחולשת שרירים - להתמיד בפעולה.

מה גורם לחסר בקרניטין - חסר בחומצת אמינו זו יגרם לרוב עקב פגם גנטי, או פקטורים סביבתיים, כמו: תזונה לא נאותה ונטילת תרופות.

יש לציין, כי נימצא בסובלים ממחלת דושן ניוון שרירים, חסר בחומצת האמינו קרניטין. כנראה כתוצאה מפגיעת ממברנת השריר "הדולף". יוצאות גם חומצות אמינו חומרים חיוניים אחרים. 

כמו כן, תרופות נוגדות התכווצויות, תרופות הרגעה החומר הפעיל הצמח ולריאן valproic acid depakene)), או תזונה צמחונית מחמירה, כל הנ"ל יכולים להוביל לחסר בחומצת האמינו קרניטין.

המינון המומלץ לילדים הינו: כ- 40 עד 100 מ"ג לכל קילוגרם משקל גוף ליום.

קו-אנזים 10q' חיוני ליצור האנרגיה בכל התאים ולתהליך נשימת התאים.

ויטמין e מגן על השרירים  

בבדיקת רמת הצטברות קראטין קינזז (אנזים המצביע על מידת הנזק בשריר מאומץ) אחרי אימוני משקולות לבני 25 שלא התאמנו קודם, נמצא כי לאלה שלקחו ויטמין e הייתה פחות הצטברות אנזים בהשוואה לקבוצת הביקורת.

http://www.bsu.edu/news/article/0,1299,1271~~,00.html

ויטמין e  מקל על כאבי שרירים לאחר פעילות גופנית:

נטילת ויטמין e בתום פעילות גופנית מפחיתה כאבי שרירים. כך נמצא במחקר חדש שערכה ד"ר ג'ניפר סאצ'ק מאוניברסיטת טאפט בבוסטון. המחקר הוצג בכנס בביולוגיה ניסויית שהתקיים לאחרונה בניו אורלינס, ארה"ב

במחקר, שנמשך שלושה חודשים, השתתפו גברים בלבד. קבוצת המחקר נחלקה לשניים - קבוצה של צעירים בני 35-23 וקבוצה של קשישים בני 78-66. שתי הקבוצות האלה נטלו מדי יום תוסף ויטמין e של 1,000 יחידות iu, ואילו קבוצת הביקורת קיבלה פלסבו.

הגברים שנטלו את הוויטמין דיווחו על הפחתה ברמת הכאב, בקבוצת הצעירים ההטבה בלטה עוד יותר.

לדברי החוקרת, אצל נשים צעירות הורמון האסטרוגן עלול להקטין את השפעת נוגדי החמצון שבוויטמין e. לעומת זאת, נשים אחרי גיל המעבר יכולות ליהנות מהשפעת הוויטמין על כאבי שרירים לאחר פעילות גופנית. משתתפי המחקר קיבלו מינון גבוה יחסית של הוויטמין, אך החוקרת סבורה שגם למינון נמוך יותר (400-200 יחידות iu ליום) תהיה השפעה דומה.

ויטמין e מועיל לריאות

ויטמין e מועיל לריאות ובכך הוא מצטרף לויטמין c, שכבר הוכח כתורם רבות לריאות

תפקודי הריאות של אנשים שבדמם רמות גבוהות של ויטמין e טובים יותר. כך מצאו חוקרים מבית הספר לרפואה באוניברסיטת באפלו שבניו יורק.

במחקר השתתפו 1,616 אנשים בריאים. נמצא שלאנשים שבדמם רמות גבוהות של ויטמין e יש תפקודי ריאות משופרים. רמות ויטמין e נמוכות ב-50 אחוז מהממוצע 'הזקינו' את הריאות בשנה-שנתיים. גם רמות נמוכות של ויטמינים c ו-a בטא קרוטן וליקופן נקשרו לתפקודי ריאה לקויים.

במחקרים קודמים, שבהם נבדק מינון הוויטמינים שנטלו הנחקרים ולא רמות הוויטמינים בדמם, נמצא קשר הדוק בין ויטמין c לבריאות הריאות.

חלבון מונע עייפות שרירים
סיבי השרירים מסוג ii בעכברים הנוטים בדרך כלל להתעייף בקלות, שינו את התנהגותם משהוחדר לעכברים, גנטית, החלבון pgc-1q והפכו לסיבים מסוג i האופייניים לשרירים עתירי מיטוכונדריות שאינם מתעייפים בקלות.
 http://www.eurekalert.org/pub_releases/2002-08/uots-pts081402.php

שרירים והרזייה - מיוסטטין 
מיוסטטין הינו בקר של צמיחת שריר, עכברים חסרי הגן למיוסטטין הינם לפיכך עכברים שריריים במיוחד. חוקרים מג'ון הופקינס הראו כי בעכברים שריריים אלה יש הצטברות מועטת של רקמת שומן גם עם המוטציה למיוסטטין נבחנה בעכברים שמנים גנטית. עדות נוספת להשפעתה של התנועה וחיזוק השרירים על הרזייה.
j. clin. invest. 2002 109: 595-601 sjlee@jhmi.edu
בניסוי מאוחר יותר הראו החוקרים כי ניתן להשרות מצב דומה לתשישות כרונית על ידי מתן מיוסטטין.
science 2002, 296(5572),1486-1488
http://www.bio.com/newsfeatures/newsfeatures_research.jhtml?action=view&con...

שרירים ומיוסטטין

new england journal of medicine, june 24, 2004

שרירי הזרוע של ילד גרמני בן חמש הגדולים כמעט פי שניים מאלה של בני גילו, מהווים

נושא למחקר חדש שמטרתו לגלות מה קורה כשהגוף אינו מייצר חלבון המפקח על התפתחות

השריר.

הילד, שאמו היא אתלטית מקצוענית, חזק בהרבה מילדים בני גילו. נראה שהבעיה נובעת

מחסרונו של חלבון בגופו הקרוי- מיוסטטין . הילד בריא בסך הכל, אך החוקרים חוששים

משינויים העלולים להתרחש בליבו והעלולים להוביל להתפתחות מחלת לב בגיל מבוגר יותר.

הגילויים במחקר עשויים לסייע בטיפול במחלות שונות כניוון שרירים או לירידה החדה

והמהירה בחוזק שרירים, האופיינית לקשישים ולחולי סרטן.

חומרים שמטרתם לאזן את המיוסטטין )רובם אינם מאושרים לשימוש( נלקחים על ידי אתלטים,

במטרה לבנות שריריהם בתהליך מהיר. הגילוי במחקר מאשר את מה שהתברר בניסויים קודמים

על חולדות, ולפיו למיוסטטין תפקיד חשוב בפיקוח על התפתחות השריר ותהליך בנייתו.

חסימת הגן המייצר את המיוסטטין יצרה עכברי ענק, הגדולים פי שניים ויותר מבני מינם.

`ממצא זה הוא פתח תקוה לאפשרות שמרכיבים הבולמים את המיוסטטין בעכברים יגרמו

לתוצאה דומה גם בבני אדם `` מציין ד``ר סה ג`ין לי, אחד השותפים למחקר מאוניברסיטת

ג`והן הופקינס.

עם זאת חשוב לציין, ,שמערכת השרירים של אמו של הילד, סבו ודודו חזקים באופן יוצא

דופן. סבו, למשל, היה פועל בניין שבשנות עבודתו הארוכות נשא בידיו משאות כבדים

ביותר.

בעוד שרוב בני האדם נושאים שני מרכבים של הגן המייצר את המיוסטטין ,הרופאים מצאו

שאמו של הילד נושאת רק מרכיב אחד והילד עצמו לא נושא את המרכיב כלל.

החוקרים טוענים שמחקרם זה ומחקרים דומים אחרים עשויים להוביל למציאת טיפול במחלות

ניוון שרירים, אך מזהירים מפני ``הפוטנציאל של שימוש אסור בפתרונות רפואיים לצורך

בניית שרירים וטיפוחם לשיפור הישגים ספורטיביים ומטרות פסולות אחרות".

עזבו אימונים מפרכים, קחו תרופה והשריר יגדל

לא, זה עדיין לא קיים בשוק, אבל לא להרבה זמן. חוקרים מצאו מוטציה במטען הגנטי של ילד גרמני בן 5, שמאיצה את צמיחת השרירים שלו. המטרה: לפתח תרופות שיאפשרו המשך צמיחת שרירים אצל אנשים חולים...

בפעם הקודמת זה קרה לסופרמן: שנים ספורות לאחר שנחת מכוכב קריפטון, כבר הרים בכפיו משקל כבד. אבל הוא לא היחיד. במאמר יוצא דופן שפורסם בגליון האחרון של כתב העת הרפואי new       england  מדווחים מומחים על "סופרמן הגרמני". הוא רק בן 5, וכבר מסוגל להרים משאות של 6 קילוגרמים ויותר. 

הילד הגרמני נושא במטען הגנטי שלו מוטציה שהאיצה את צמיחת השרירים בגופו. חוקרים רבים מאמינים כי בדיקות נוספות בילד יובילו לפיתוח תרופות שיטפלו באנשים הסובלים ממחלות ניוון שרירים. מובן שכל אתלט מתהווה יחשוק בתרופה שכזו, שתשפר את ביצועיו לאין ערוך ואף, אולי, בצורה חוקית.  

המקטע הגנטי המעוות של הילד, חסם את ייצורו של חלבון הקרוי מיוסטטין. חלבון זה מעכב את צמיחת השריר. החוקרים גילו בבדיקות גנטיות, כי המיוסטטין המעוכב אצל ה"סופר-קיד" הזאטוט, מאפשר לשרירים לצמוח. החוקרים מאמינים כי בתוך כמה שנים ניתן יהיה לפתח טיפול רפואי שיעכב את החלבון, ויאפשר את המשך צמיחת השרירים אצל אנשים חולים.  

דיסטרופיה של השריר היא מחלה גנטית שכיחה. אין לה כל מרפא, וצורתה השכיחה - דיסטרופיית דושן, לרוב קוטלת את חיי הילד עוד לפני הגיעו לבגרות. הידלדלות שרירים שכיחה גם אצל המבוגרים, במחלות סרטן, איידס ואחרות.  

"אם נמצא דרך לעכב את פעילות המיוסטטין, אולי נצליח להאט את הידלדלות השרירים", אמר פרופ' סה-ז'ין-ליי, ראש צוות חוקרי החלבון מהמרכז הרפואי ג'ון הופקינס שבארצות הברית.  

החוקרים עדיין מסרבים לגלות את זהותו של ה"סופר-קיד" הגרמני, אולם סיפרו כי הוא בן להורים שריריים וכי גם אחיו נושאים שרירים מפותחים למדי. לעת עתה מדווחים החוקרים כי הילד בריא, אולם הם הביעו דאגה כי הוא עלול לסבול ממחלות לב, בשל צמיחת שריר הלב באופן חריג.

קריאטין מונוהידראט וגלוטמין

לפי מחקר שבוצע במספר מרכזים, כולל בית החולים איכילוב בת"א, נמצא כי השימוש הקריאטין מונוהידראט בילדים בגילי 5 עד 9 נימצא יעיל וחל שיפור בכוח השרירים.

הקריאטין הינו מרכיב של פוספוקיראטין המשמש להגברת האנרגיה לשריר.

קריאטין מונוהידראט נמצא בשימוש נרחב ע"י ספורטאים לשיפור כוח השרירים והיכולת התפקודית. אצל ספורטאים  מתן תוספת קריאטין גרמה להחלמה טובה יותר בפציעות ספורט ועליה במסת השרירים.

* מחקר אחד כפל סמיות נצפה בסוגים שונים של ניוון שרירים שיפור של כ- 3% בכוח ו- 10% בתפקוד וכל זאת במשך חודשיים בלבד !

קיימים גם מחקרים שלא הדגימו שיפור

תה ירוק מגן על השרירים 
במודל עכברים למחלת דושן - duchenne muscular dystrophy הראו שתמצית תה ירוק 0.01%-0.05% מהמזון, שניתנה לעכבר מיום היוולדו עד גיל 4 שבועות, עיכבה את הידרדרות השריר fast-  

 twitch muscle elongator digitorum longus אך לא השפיעה על ה slow-twitch soleus   

muscle . בתרבית תאי שריר עיכבה תמצית התה הירוק תהליכי חימצון של tert- butylhydroperoxide. נראה שלתה הירוק פעילות אנטי-חימצונית וכך הוא מגן על הידרדרות השריר במחלה.
am j clin nutr, 2002, 75(4), 749-753
http://www.ajcn.org/cgi/content/abstract/75/4/749

תרופות או תוספי מזון בעלי פוטנציאל התערבותי במחלת דושן ניוון שרירים: (לפי ד"ר נבו): פירידוקסין (ויטמין 6b), חומצה ניקוטינית ויטמין 3b), קו-אנזים קיו 10, קראטין, גלוטמין, אוקסאטומיד - oxatomide, edta, li 1 ra, טאורין, penotoxyfyline, פרדניזון ואל-קרניטין.

תרופה אנטי-היסטמינית - אוקסטומיד

מחקר אשר בוצע ובדק את השפעתה של תרופה אנטי-היסטמינית בשם: oxatomide, התרופה נוגדת את שחרור ההיסטמין מתאי מאסט. אך עדיין אין תוצאות סופיות.

garamycin -  gentamycin

תרופה אנטי-ביוטית אשר בתרבית רקמה הראתה יכולת תיקון של הפרעה גנטית.

suppression of stop codon

אולם ניסויים קליניים בבני אדם במינונים אפשריים (במינונים גבוהים יתכנו חרשות ופגיעה כליתית) לא הדגימו הטבה.

מחקרים עדכניים בטיפולים גנטיים

myoblast transfer איחוי (חיבור) תאים בריאים עם תאים חולים. בתנאי מעבדה תא השריר הרב גרעיני מכיל את החלבון החסר.  למרבה הצער ניסיונות קליניים לא הדגימו הטבה

ניסיונות להחלפת הגן או תיקונו בתוך גרעין תא השריר בעזרת נשא (לרוב וירוס האדנו).

ניסיונות לגרום לחלבונים אחרים בתא השריר, כגון: אוטרופין לקחת את תפקוד הדיסטרופין החסר או אגרין במקום מרוזין בניוון שרירים מולד.

 stem cells therapy - ניסיונות בתרביות רקמה וחיות מעבדה להזרקת תאי שריר ראשוניים על מנת שיתרבו כתאי שריר.

טיפולים אימונו-סופרסיביים (מדכאי חיסון)

cyclosporine - הטיפול בתרופה הדגים שיפור בכוח השרירים.

azthioprine - אימורן - נמצא כלא יעיל לחולי דושן. בנוסף לפרופיל תופעות לוואי גבוה מאוד למשפחת תרופות אילו.

סטרואיד אנבולי - אוקסנדרולון

מחקר שנערך על 10 ילדים הסובלים ממחלת דושן ניוון שרירים, מצא השפעה מטיבה כתוצאה מהשימוש בתרופה: oxandrolone (oxandrin). לאחר טיפול בתרופה במשך כשלושה חודשים היה הטבה קלה בכוח השרירים. אוקסנדרולו הינו סטרואיד אנבולי (בונה שרירים ורקמות נוספות) ובניגוד לסטרואיד פרדניזון השהיך למשפחת הסטרואידים הקטבוליים (מפרקי שריר ורקמות נוספות), הוא נגזרת סינטטית של הורמון המין הגברי טסטוסטרון. על כן, יתרונות ההורמון האנבולי אשר מסייע לבניית מסת שרירים ועצמות גדולה יותר, בניגוד להורמונים קטבולים המבצעים את הפעולה ההפוכה - פירוק רקמות.

המחקר בוצע על כשמונים ילדים, ב- university of rochester (n.y.) medical center; ohio state medical center (columbus); vanderbilt university medical center (nashville, tenn.); and washington university medical center (st. louis, mo.). in canada, the center is the university of alberta in edmondton..

במחלת המיאסטניה גרביס (myasthenia gravis) מבצעים ניתוח להוצאת בלוטת התימוס. בלוטה זה חיונית לתפקוד מערכת החיסון, במחלת המיאסטניה גרביס מערכת החיסון תוקפת את השרירים והעצבים, על כן ישנו שיפור בעת הרחקת הבלוטה.

יש לציין כי מחקר קטן הראה תוצאות זהות לפרדניזון.

גלוקורורטיקוסטרואידים - פרדניזון

התרופות ממשפחת הגלוקוקורטיקוסטרואידים, כגון: פרדניזון משמש לטיפול במחלות אוטואימוניות, כמו:polymyositis, dermatomyositis, myasthenia gravis and lambert-eaton myasthenic syndrome, ולעיתים בשימוש במחלת דושן ניוון שרירים. התרופות הינן מאוד יעילות לפעמים, אך תומנות בחובן תופעות לוואי קשות, כמו: הידלדלות העצמות (osteoporosis).

deflazacort - הינו סטרואיד הגורם לעליה במשקל, ובעל שכיחות מעט יותר לקטרקט. ניסיונות טיפול בצורות מתן שונות, כגון: 10 ימים בחודש, או יום כן ויום לא ליטול, או מינונים מאוד גבוהים יומיים בשבוע.

בטא אגוניסט - אלבוטרול

albuterol (proventil) הקשורה לקולטנים בטא אגוניסט, התרופה משמשת לרוב כטיפול במחלת האסטמה. נצפה כי התרופה מגבירה את כוח השרירים במרבית האנשים אשר אינם סובלים מניוון שרירים, מיכן הסיקו חוקרים כי ניתן יהיה יעיל גם למחלות ניוון שרירים. כמו כן, נצפה הגדלה במסת השריר בחולי ניוון שרירין (fshd) הגברת כוח השריר לזמן קצר, לא ברור אם ההשפעה נשמרת לאורך זמן ובחיות תתכן אף הרעה לטווח ארוך.

אלבוטרול בחולי דושן ניוון שרירים, לפי מחקר שבוצע ב- ucla, usa. ילדים שצרכו כדור אלבוטרול בעלי פעילות ממושכת, נצפה עלייה ממוצעת של כ- 8% בכוח השרירים, בהשוואה לקבוצת הפלצבו אשר נצפתה ירידה קלה בכוח השרירים. יש לציין, כי הילד הצעיר ביותר אשר השתתף במחקר היה בן 5.

טיפול גנטי - הטיפול המושלם

העברת הגנים (dna) לתוך השרירים הינו רעיון מושלם. ניתן לבצע זאת ע"י החדרת dna בריא לתוך וירוס או חלקי וירוסים, לאחר שהוירוס רוקן מתוכנו הגנטי. היות והוירוס מסוגל לחדור לתוך התאים, כך הוא משמש כגורם המוביל את ה- dna אל תוך התאים. אך היות ובמחלת דושן ניוון שרירים החלבון הלא תקין הוא חלבון הדיסטרופין, שהינו החלבון הגדול ביותר בגוף, מתקשים החוקרים להכניס את תוכן ה- dna לתוך וירוס שהקיבולת שלו קטנה יחסית. על כן, המחשבה הבאה היא להכניס לוירוס את חלקי ה- dna הפגום ולהחליפם בתקינים.

טיפול מניעתי (פרופילקטי):

לפי גישתם של בית החולים אלין (ירושלים), ישנו המורך להתחיל טיפול בסטרואידים (פרדניזון), כבר מגיל 4 - 4.5, כדי לשמר את הגב ולמנוע עקמת עקב הניוון. לדברי ד"ר גליק, מתן רציף של הטיפול סטרואידים גורם למניעת "הנפילה לישיבה התמידית" בכ- 1.5 עד 2 שנים.

            הגישה בבית החולים איכילוב (ת"א), לתת טיפול בסטרואידים בשלב מאוחר יותר, ולפני להתחיל טיפול עם תוסף המזון קריאטין מונוהידראט.

            כשמדברים על טיפול מניעתי, אל לנו לשכוח כי הסובלים ממחלת דושן ישנה נטייה מוגברת להסתבך עם מחלות של דרכי הנשימה (מחלות ריאה) ומחלות לב - עקב הפגיעה בשריר זה.

על כן, ניתן להיעזר בחיסונים נגד שפעת. יש לציין, כי בנקודה זו כמו בהרבה נקודות רבות, ניתן לשלב טיפול תזונתי, הכולל תפריט תזונתי אישי ותוכנית לצריכת תוספי מזון שונים ובהתאם לצורך.

ליקוריץ:

הצמח ליקוריץ (גליצריזה), מכיל נגזרות של קורטיזון (סטרואיד), כך ניתן להתחיל טיפול פרופילקטי, עם הצמח הנ"ל. אך אל לנו להתעלם מכך כי גם לצמח מרפא זה ישנן תופעות לוואי הדומות לסטרואידים, כמו: בצקות, יתר לחץ דם, נטייה מוגברת לאקנה, עלייה ברמת הסוכר בדם, יצירת הידלדלות העצמות ועוד. היות וצמח הליקוריץ מכיל גורמים נוספים המאזנים את פעילותו, השפעתו הינה חלשה יותר ותופעות הלוואי פחותות.

גורמים מחזקים מערכת חיסון:

1. צמחים המחזקים את מערכת החיסון למניעת מחלות חורף, ישנה חשיבות מרובה למנוע מחלות וירליות וחיידקיות עד כמה שניתן, זאת כדי למנוע סיבוכים קשים. למשל: באנשים רגישים התקררות פשוטה עשויה להתפתח לברונכיטיס (דלקת הסמפונות).

צמחים יעילים למטרה זו הם: אכינצאה, ליקוריץ (במקרים קשים), סמבוק שחור (elderberry extract), אסטרגלוס (astragalus) ועוד. חשוב יציין, כי את הטיפולים הנ"ל רצוי שינתנו ע"י מומחה לרפואה נטורופטית.

2. ויטמינים ומינרלים חיוניים גם הם לתפקוד אופטימאלי של מערכת החיסון. החשובים ביותר הם: ויטמין c, אבץ, ויטמין b6, ויטמין a וקרוטנואידים.

האבץ חיוני לייצור הלימפוציטים מסוג t ולתפקוד בלוטת התימוס הנחשבת לבית החרושת לייצור תאים והורמונים חיסוניים.

ויטמין b6 חיוני לייצור נוגדנים, לימפוציטים ולתפקוד אופטימאלי של מערכת הלימפה.

קרוטנואידים מגבירים את השפעת האינטרפרון על מערכת החיסון, מגבירים את רמת הלימפוציטים

מסוג t.

ויטמין a חיוני לשמירת תקינות הקרומים הריריים. קרומים המצפים את מערכת הנשימה, ומהווה את קו ההגנה הראשון של גופנו מפני פתוגנים שונים.

ויטמין c בהשפעתו פעילות אנטי-וירלית, אנטי-בקטריאלית ואנטי-זיהומית, כל זאת ע"י הגברת התנגודת של גופנו. ויטמין c משפר את פעילות תאי הדם הלבנים, מגביר את ייצור הנוגדנים והאינטרפרון בדם. כמו כן, מונע התפשטות זיהומים.

3. חומצות אמינו חיוניות לתמיכה וחיזוק מערכת החיסון. למשל: אן-אצטיל אל-ציסטאין (nac), מגבירה את רמת הגלוטטיון, גורם זה מהווה נוגד חמצון רב עוצמה. ה- nac מסייעת בהשפעתה המוקוליטית, כך מסייעת לסלק ליחה מדרכי הנשימה.

4. לאחר טיפול באנטי-ביוטיקה, רצוי לתת תוספת של חיידקים ידידותיים - אסידופילוס. חיידקים אילו ישקמו את פעילות מערכת העיכול כולה. כמו כן, ימנעו את צמיחת הפטרת קנדידה אלביקנס.

כמו כן, לצרוך מזונות כמו: יוגורט פרוביוטי - המכיל חיידקים ידידותיים, יחד עם בננה או ארטישוק - המכיל מולקולה הנקראת פרוקטואוליגוסכרידים. גורם זה מהווה קרקע  טובה להזנת ושמירת החיידקים הידידותיים.

חיזוק שריר הלב:

היות ומחלת הדושן פוגעת בכל שרירי הגוף (גם בשריר הלב), ישנה חשובות מרובה לשמירת תפקודו וחיזוקו. ניתן לבצע זאת ע"י מספר גורמים תזונתיים, כמו: קו-אנזים קיו 10, חומצת האמינו אל-קרניטין וחומרים ליפוטרופיים (המניידים חומצות שומן לאנרגיה) נוספים, כגון: כולין ואינוזיטול. עקב אכילת או נטילת גורמים ליפוטרופיים אנו מקבלים שני יתרונות עיקריים: הראשון הינו הספקת אנרגיה (חומצות שומן) לשריר הלב ולשרירי השלד, היות והוא מנצל אנרגיה זו באופן יעיל מאוד. היתרון השני הינו מניעת השמנה מיותרת, כמו: באזורי הבטן.  

הקו-אנזים קיו 10 חשוב לחיזוק שריר הלב, מניעת נזקים ושיפור בהספקת החמצן.

ויטמין e וסלניום פועלים באופן סינרגיסטי, שניהם נותנים הגנה לשריר הלב ומשפרים את ניצול החמצן בשרירי השלד ובשריר הלב. כך שילובם יחד עם הקו-אנזים קיו 10, נקבל השפעה המסייעת לפעילות השרירים באופן יעיל יותר, עקב שיפור בהספקת החמ